"...כל גרגר באבן זו, כל הבהוב מינרלי של הר זה שטוף הלילה כשלעצמו הוא עולם. עצם המאבק על הפסגות די בו כדי למלא לבו של אדם. עלינו לתאר לעצמנו את סיזיפוס מאושר."
(המיתוס של סיזיפוס, אלבר קאמי)
"תביא מים, תביא יין, מלצר,
תביא לי זרי פרחים, תביא-
בא לי להתאגרף עם ארוס."
(אנקריאון)
בין שני הטקסטים הנ"ל, אנו תוהות על מהות החשק, מה מצית את התשוקה?
מתי היא כמו נשלטת על ידי דיוניסוס, משכרת, מתעתעת ומרחיקה מהמציאות, מביאה סכנה וגאולה בו זמנית?
מתי היא לעזר, יצר חיים מעורר, מציל מכאב החידלון האנושי? איך למצוא את הליבידו כשנדמה שאיננו?
החלוקה בין האלוהי, הנשגב והפנטסטי לבין מפגשים אנושיים כואבים עם מציאות של חולי, מלחמה, מוות וקשיי היומיום איננה דיכוטומית.
אנו מתחככות בחיים על כל גווניהם ופוגשות את הארוס גם בתוך הארציות
לפעמים זאת בריחה, לפעמים העמקה אל תוך עצמנו, לפעמים דווקא רצון להיעלם, לפעמים זה צורך לשמר חיות בתוך חוויות מיתה פנימית ולפעמים פשוט דחף פיסי, פרימיטיבי, מהות יצירתית של אהבה.
אנחנו מחפשות בתנועת הגופים את מקור האנרגיה היצרית; נעזרות אחת בשנייה, נותנות צורה לחיבור הגולמי המחיה והמכיל גם כיליון.
עיצוב תלבושות: רוזי כנען
ניהול חזרות: אלכסנדרה שמורק
עין חיצונית: שלומית פונדמינסקי
ליווי קולי: מאיה פנינגטון
תאורה: תמר אור
היצירה עלתה בבכורה בפסטיבל מחול שלם 2023
ניהול אמנותי: רייצ׳ל ארדוס
היצירה פותחה בבית המחול מנשה, במרכז Zagreb Dance Center במסגרת חילופי אמנים עם מרכז מחול שלם ובתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות והקרן ליוצרים עצמאיים.
הצילומים באתר: רוית זיו
כתבו עלינו:
"נועה שילה ועינת גנץ הן רקדניות ותיקות ומרשימות. ביצירה "ארוס", בסטודיו ריק ונטול זוהר, הן מבקשות למצוא חיוניות ויצירתיות בגוף שכורע תחת נטל הקיום כאן, לאפשר לו לחרוג מן החזרה המעגלית האינסופית שמקהה את החושים. "
(רן בראון, הארץ) לקריאת הכתבה
